נדידת שני עצי האורן

כשהייתי ילד נחוג ט"ו בשבט בכל רחבי הארץ וגם ילדי הגן ובתי הספר נטעו עצים. כך גם היה בגן הילדים שלי. אבל מעבר לנטיעה בחצר הגן, קיבל כל ילד שתיל של אורן כדי לקחת אותו הביתה ולשתול אותו בגינה, אם היתה כזאת.

בגן חובה ובכיתה א' בשיכון עירוני שבמבואות חיפה, קיבלתי שני עצי אורן – אחד בגן חובה ואחד בכיתה א'. הם הוצבו בתוך קופסאות הפח שלהם בגינת הבית שלנו ואני נהגתי למדוד את גודלם ואם הם משיגים אותי בגובה.

טקס הנטיעות בגן, ט"ו בשבט 1955. לכל אחד שתיל

לקראת סוף כיתה א' עברנו לגור בחיפה. הסתבר שגם לדירה הזאת שלנו, יש גינה קטנה. יחד עם כל המיטלטלים שלנו הגיעו גם העצים ונשתלו, אחר כבוד, בגינה הקטנה ליד הדירה שלנו. גדעון הבטיח שכאשר יגדלו העצים, נמתח ביניהם ערסל. אני המשכתי למדוד את גובהם של העצים ודי מהר הם עברו אותי בגובה. ברווח הקטן שבין העצים שתלנו דשא שסרב לגדול בגלל הצל והמחטים שנשרו מהעצים. העצים המשיכו לגדול ואחד מהם הפריע לפתיחת התריס (אלה היו תריסים חיצוניים, לא תריסי גלילה כמו היום). אז הוחלט להוציא את העץ הזה מחוץ לגדר של הגינה. גם זה לא הפריע לו להמשיך ולצמוח.

השנים עברו ושני העצים צמחו לגובה של כמעט שלוש קומות.הדירה שלנו היתה בקומת קרקע, שתי קומות מתחת לקומת הכניסה ומתחת למדרכה. את הצמרת ניתן היה לראות מהמדרכה שליד הבית. במשך שנים, כשעברתי ליד הבית שלנו, הייתי רואה את צמרת העצים מציצה בגובה הכביש.

העצים, לצערי, כבר אינם. אבל זכרונם נשאר אתי

אולי העצים עוד שם.