עליה להר סיני בשיפולי הכרמל

עליה להר סיני בשיפולי הכרמל

אבא היה יליד המבורג ואהב מאד את כל מה שקשור לאניות ונמלים. רצה הגורל וגרנו בחיפה שאז היה בה הנמל היחיד (פרט לאילת) של ישראל. למדנו בבית הספר שחיפה היא "עיר נמל".

טוב, זה לא היה בדיוק נמל המבורג אבל זה היה מספיק לאבא כדי לקחת אותי לביקורים בנמל , בעיקר בשבתות. זה היה בילוי נהדר של שבת. היינו יורדים בריצה את המדרגות מהבית שלנו עד לנמל וגם עולים אותן בחזרה, כמובן שלא בריצה. היינו הולכים לאורך הרציפים, ואבא היה מסביר לי מה כתוב על כל אחת מהאוניות – נמל הבית ושמה של האניה.

אבא ידע גם להסביר את כל הדגלים המונפים על אוניות, המשמשים שפה בינ"ל ברחבי הים.

אני זוכר את ה Blue Peter. האומר, "כולם חייבים לעלות לאוניה, היום אנחנו מפליגים".

הלכנו גם לרציף הצבאי בו עגנו שתי המשחתות של חיל הים אח"י יפו (ק42) ואח"י אילת (ק40).

שבוע אחד, אבא הודיע שיש הפתעה. כמקובל במשפחה, נשמרה ההפתעה בסוד ואני הייתי במתח. כשהגענו לנמל, ראיתי ברציף אוניה ע נ ק י ת עטורה בכל דגלי הים ובחרטום שמה, "הר סיני" והיא הגיעה לחיפה בהפלגת הבכורה שלה. "הר סיני" היתה אחת האוניות הגדולות של צי הסוחר הישראלי (28,000 טון). אוניית צובר שנועדה להוביל דברים בתפזורת. אבא אמר לי, "זאת ההפתעה. אנחנו עולים על האניה". הייתי בן 11 או 12 וקראתי הרבה ספרים. ביניהם גם היו ספרי מסעות. היה משפט שחזר כמעט בכל ספר שהתייחס לים, "האוניה התנודדה כקליפת אגוז בין גלי הים הסוערים".

צילום יחיד של "הר סיני" שמצאתי עלינו על האניה בגשר שחיבר אותה לרציף.מיד כשעלינו הייתי המום. על הסיפון עמדה מכונית "אופל רקורד". אני לא הבנתי בכלל מה קורה. אבא ראה שאני קצת מבולבל ושאל, "מה קרה" ואני עניתי, "עלינו על האניה והיא בכלל לא התנדנדה". מה לעשות, קראתי יותר מדי ספרים. אבא צחק כמובן והסביר לי הכל.

אני לא שוכח את העליה ההיא על "הר סיני".