איך ולמה למדתי לשחות

גדלתי בחיפה השוכנת לחוף ים. הים שיחק תפקיד מרכזי בחיי, בעיקר בחודשי הקיץ. רכב לא היה, אז היינו נוסעים באוטובוס - בחיפה תמיד היו אוטובוסים בשבת - לחוף הכרמל וחזרה. אבא היה שוחה ואני הייתי משכשך במים הרדודים. בעזרת אבא גם למדתי "לצוף" על הגב, קצת לשחות על הגב והתאמנתי במה שקראנו, כילדים, "שחיית כלב".

בקיץ גם היו קייטנות והיינו מגיעים לחוף הים. הבילוי בים התבטא בכניסה ל"מכלאה" מגודרת בחבלים שבה הגיעו המים לגובה המותניים של הילדים הקטנים ביותר. שוב, לא מתכון ללימוד שחיה. כך עברו עלי הקיצים עד הקיץ שלאחר סיום כיתה ד'.

באותה שנה, פתח מורה מבית הספר ששמו היה שמואל דה-ליאו, קיטנה שבמסגרתה הבטיח שהילדים ילמדו לשחות. הקייטנה התקיימה בבריכת בת גלים המיתולוגית. זו היתה, אז, הבריכה הגדולה ביותר בארץ עם מגדל הקפיצה הגבוה ביותר. מה שייחד אותה היה שמי הבריכה היו מי ים.

בריכת בת גלים

היה לי מאד חשוב לסיים את הקיץ כמי שיודע לשחות. בבית הספר שלנו היתה נערכת מדי שנה, בתקופה שבין ראש השנה לסוכות, תחרות שחיה. בתחרות השתתפו כל הכיתות מכיתה ה' ועד ח' (ביה"ס היסודי היה אז בן שמונה כיתות א' עד ח'). הייחוד של התחרות היה בזה שהניקוד לכיתות ניתן לפי מספר המשתתפים. משמעות הדבר שגם לנו "הקטנים" היה סיכוי לזכות באליפות בית הספר. הדבר היה תלוי במספר השוחים. מאד רציתי לתרום ל"מאמץ הכיתתי" ושכנעתי את ההורים לרשום אותי לקייטנה. בקייטנה עזרו הילדים הגדולים שידעו לשחות לקטנים שרצו ללמוד. אחת הבנות, שהיתה גם שכנה שלנו, החזיקה אותי. אני עשיתי את התנועות לשחיית חזה ובשלב מסוים היא עזבה אותי והמשכתי לשחות לבד. עד סוף הקייטנה ידעתי לשחות. כשהודעתי בבית שאני יודע לשחות, אבא נסע אתי לבריכת בת גלים ואמר "קפוץ למים". מאד התרגשתי, אבל קפצתי ושחיתי. התוצאה היתה שכשבאנו הביתה הודיע אבא לאמא, "דני יודע לשחות והוא יכול לנסוע לבד לבריכה". מאותו יום ועד סוף החופש הגדול, התחלקו ימי בין "בריכת הפועל" שהיתה במרחק הליכה מהבית ובריכת בת גלים. לבריכת בת גלים הייתי נוסע וחוזר עם חברים, לבד וללא ליווי הורים, באוטובוס. זו היתה הרגשה נהדרת של עצמאות ואחריות אישית.

כשהתחילה שנת הלימודים, הייתי מוכן לתרום את חלקי במאמץ הכיתתי בכל שלושת המשחים: גב, חזה ושחיה חופשית שמבחינתי גם היתה שחיית חזה. אינני יודע אם זכינו במקום הראשון, אבל תחושת ההשתפות במאמץ המשותף נשארה לי עד היום

בשחיה