האח הגדול רואה הכל

בסוף חודש אוקטובר 1956, פרצה מלחמת סיני, או כפי שהיא נקראה אז, "מבצע קדש". עבורנו היתה זו המלחמה הראשונה שחווינו. הדור של הורינו, לעומת זאת, היה מנוסה במצבי מלחמה בעיקר מתקופת מלחמת העולם השניה.

עם התגברות המתיחות התחילו הרשויות לבנות "קירות מגן" בכניסות לבניינים. הבית שלנו, ברחוב ארלוזורוב, שהיתה לו כניסה רחבה עם דלת זכוכית יפה, קיבל קיר בטון בחזית כמו גם תוספת בטון ללובי הכניסה ועמוד נוסף ליתר בטחון. כך קרה גם בבניינים אחרים. אפשר לראות את הקירות האלה גם היום.

זאת תמונה שצילם דני אבלס, הכניסה לבית בארלוזורוב 110 עם "קיר המגן"

היה חשש גדול מפני התקפות אוויריות ולכן הצטוו כולם להאפיל את החלונות. ההורים קנו "בריסטולים" שחורים שהודבקו לחלונות כדי למנוע יציאת אור מהדירה. החלונות כולם הודבקו בנייר דבק כדי למנוע שברים, במקרה הפצצה. כולם לקחו את הנושא מאד ברצינות ואנשי הג"א (הגנה אזרחית – היום, פיקוד העורף) הסתובבו ברחובות וצעקו "לכבות את האור".

עבורנו הילדים זו היתה חוויה. באזעקה הראשונה התרכזו כל השכנים אצלנו בבית. היה די שמח. בניגוד להורים המודאגים, לנו הילדים, זו היתה חוויה לא מוכרת. כמובן שדאגו שלא נצא יותר מדי מהבית ואחד האיסורים החמורים היה "לא לעלות לגג", שהיה נקודת תצפית מעולה לכיוון מפרץ חיפה והים.

בין 12 ילדי הבית הייתי הקטן ביותר וגדעון היה המבוגר ביותר. גדעון גויס לפעילות ב"גדנ"ע קשר".

ואז בא היום. משחתת מצרית בשם "אברהים אל אוול" הגיעה למפרץ חיפה במטרה להפגיז את העיר מן הים. היא נעצרה ונפגעה מירי של משחתות חיל הים. נודע לנו שעומדים לגרור את המשחתת המצרית לנמל חיפה. כמובן שכולנו (הילדים) לא יכולנו להתאפק ועלינו לגג כדי לראות את הספינה המצרית שאיימה על חיפה כשהיא נגררת לנמל.

אברהים אל אוול נגררת לנמל חיפה. אחרי תיקונה הפכה לק-38 אח"י "חיפה"

הגיע הערב וגדעון חזר ממשימתו ב"גדנ"ע קשר". אמא שאלה מה הוא עשה והוא סיפר שהיה בעמדת תצפית ברחוב פנורמה – היום רחוב יפה נוף. היו שם משקפות והוטל עליהם לסרוק את אזור מפרץ חיפה. הוא מאד התלהב וסיפר שראה כל בית בעיר ומה שקורה.בלי כל התראה מוקדמת הוא פונה אלי ושואל, "נו דני ואיך היה היום על הגג"?

הוא שנאמר, "האח הגדול רואה הכל".

תוספת של גדעון הסיפור האישי שלי סביב "איברהים אל אוול" היה שבבוקר כשהעירו אותי הייתה המולה גדולה ולא הבנתי מדוע. הסתבר שבזמן הקרב במימי המפרץ אני לא שמעתי כלום ואמא שלי החליטה שחבל להעיר אותי "בשביל דבר כזה". כמובן שכעסתי נורא.

בלי כל התראה מוקדמת הוא פונה אלי ושואל, "נו דני ואיך היה היום על הגג"?

הוא שנאמר, "האח הגדול רואה הכל".