המקהלה והסופגניה

התקופה, תחילת שנות החמישים. ברוח מלחמת השחרור קיימת הערצה רבה לכל מה שנוגע לצה"ל בהתהוותו. הצנע מורגש בכל בית ועקרות הבית נבחנות על פי כושר האלתור שלהן כדי להאכיל את משפחותיהן.

משפחתנו גרה בשיכון שנבנה במרכז הדיונות של מפרץ חיפה אשר אוכלס כולו בעולים חדשים. תחושת הבידוד הורגשה בכל פינה.

נקודת האור היחידה הייתה בית הספר, שהיוזמה להקמתו הייתה של אישה אחת שאת סיפורה, חובה לספר בנפרד.

בבית הספר נעשה כל מאמץ אפשרי כדי לקרב את הילדים לרוח הארץ המתחדשת. חגי ישראל היו תמיד אירוע גדול שנחוג בנוכחות כל הורי התלמידים ומוזמנים, ככל שניתן לגייס.

בקריית חיים פעל מנצח מקהלות ידוע בשם משה בק. הוא גויס לבית ספרנו והקים מקהלה ששרה כמובן את שירי הארץ. תמיד למדנו את השירים הנוגעים לחג המתקרב.

החג העשיר ביותר בשירים הוא ללא ספק חג החנוכה, ואכן למדנו הרבה שירים, חלקם בשניים או שלושה קולות וחלקם בקאנון. כילד עם שמיעה מוסיקלית טובה אהבתי את העיבודים של המנצח וכמובן נהניתי מאד להיות חבר במקהלה.

לקראת חג החנוכה הרגשנו שמשהו עומד להתרחש ולא מספרים לנו את הסוד. המנצח עשה כל שביכולתו שהמקהלה תבצע את שירי החנוכה בשלמות ובאמת זה נשמע טוב.

יום לפני חג החנוכה הודיעו לנו שהזמינו את המקהלה להופיע בפני חיילים במחנה צבאי ושיבואו עם רכב צבאי לאסוף אותנו. ביקשו שנהיה לבושים בבגדים חגיגיים, עד כמה שהיו לנו.

ההתרגשות הייתה רבה ובמועד שנקבע הגיעה משאית צבאית ובה ספסלים לשבת. עלינו כולנו ויצאנו לדרכנו.

לראות משאית צבאית אצלנו בשיכון היה מרגש ועוד לנסוע בה היה מרגש כפליים.

הגענו לבסיס והזמינו אותנו להיכנס לאולם שהיה כנראה חדר אוכל בימים של שיגרה. החיילים ישבו ליד שולחנות ערוכים ובמרכזם צלחות עמוסות בסופגניות ודברי מתיקה. הושיבו אותנו בין החיילים שהגעתנו אליהם גרמה להם להרגשה טובה. אנחנו הילדים היינו כאילו בחלום. איזה אושר להיות כה קרובים לחיילי צה"ל.

החל הטקס ונשאו ברכות. הזמינו אותנו לבמה כדי שנשיר את השירים שלמדנו בבית הספר לכבוד חג החנוכה. מעבר למחיאות הכפים יכולנו להרגיש שבאולם שוררת אוירה חגיגית קדושה. השיא היה טקס הדלקת הנרות כשהמקהלה מלווה בשירה יחד עם החיילים את "מעוז צור".

חזרנו לשולחנות והתחילו הכיבודים בסופגניות וממתקים שהכינו כמובן גם עבורנו. כאן התחילה ההתלבטות והמציאות טפחה על פני. אנחנו בתקופת הצנע ובבית נשאר אח קטן. האם להנות מכל הטוב שעל השולחנות או לקחת הביתה. לא הייתה התלבטות וכמובן לקחתי את הסופגנייה שלי הביתה.

חג החנוכה עבר, אבל הזיכרון של ערב קסום זה יחזור אלי בכל חג חנוכה מחדש.

חג חנוכה שמח.