טיסה מסין לישראל

אחרי עזיבת דיירן, שהו ההורים וגדעון ביפן. זו היתה תקופה של חוסר וודאות ונסיון לחדש קשר עם בני משפחה וידידים. מאז הצטרפות יפן למלחמה ב1941 ועד לסיום המלחמה ב1945 היו ההורים מנותקים לחלוטין מהעולם החיצון. גם אח"כ התחדשו הקשרים בהדרגה ועל כך בפעם אחרת.

מיפן עברו ההורים לשנחאי כאשר עדיין קיוו להגיע לארה"ב. משהאפשרות הזו נראתה בלתי סבירה, קבלו החלטה להגיע לישראל. לכך היו שתי דרכים: באניה או בטיסה. טיסה לא היתה דבר מקובל ודרושים היו תעוזה ואומץ להחליט לטוס כאשר אמא היתה בחודש השביעי להריונה.

 כמובן שגם החברים שהיו עם ההורים בשנחאי רצו לדעת איך עבר ה"מבצע". אבא, כמתעד ידוע, שלח, חמישה ימים אחרי שהגיעו ארצה מכתב מפורט.

כאן לפניכם תרגום המכתב בהשמטות מעטות של שמות אנשים שממש אינם רלוונטים לתאור המסע. שימו לב ללוח הזמנים שהכין אבא והמופיע בסוף הבלוג.

תל אביב, 15 בפברואר 1949יד אליהו בלוק 26 בית מס' 174

חברים יקרים בשנחאי!

אם כן: בשדה התעופה לא נאלצנו להמתין זמן רב מדי. השקילה  וביקורת המכס – שהיתה מאד מתחשבת  - עברו חלק והסתיימו בשעה 08:30. אז נאלצנו לחכות יותר משעה למר גוטסמן  שעוכב עם הדרכונים שלנו.  אבל אפילו אז, נותר עוד קושי אחד. אשרות היציאה של מר באואר ואשתו  לא היו תקינות. כתוצאה מכך חל עיכוב  לזמן ארוך ורק בשעה 13:00 עלינו למטוס.

הפריע לי מאד, לפני טיסתנו משנחאי, שלא ידעתי מראש פרטים על הטיסה ולכן אני מביא כמה נקודות שיעניינו טסים עתידיים. המטוס היה "סקיימאסטר" DC4 ארבע מנועי.  בצוות: קברניט, מהנדס טיס, קשר וכו'. בסה"כ 6, כולם יהודים, ושתי דיילות  (לא יהודיות). המטוס שייך לחברה האמריקנית  "אלסקה איירליינס" שהיא חברה 100% יהודית. המטוס נועד במקור להטסת 50 נוסעים ושונה כך  שיוכל לקחת 60 נוסעים. מכל שני מושבים עשו שלושה. זה כמו עוד כמה דברים פגעו בנוחיות מה שבהתחלה מאד הפריע לנו.

 עכשיו אנחנו מבינים שהקונסול, יובל, צדק כאשר אמר שיש לראות זאת כטעימה מוקדמת  של הקשיים בישראל  ויש לקבל זאת.

המראנו ב13:20 ותוך זמן קצר היינו מעל לעננים ועתה היתה הנסיעה שקטה יותר מאשר נסיעה באוטובוס או ברכבת עם בולמי הזעזועים הטובים ביותר. נדנודים או טלטלות כמעט ולא הורגשו וגם המנועים לא הרעישו יותר מדי. משהגענו לגובה הטיסה שלנו, אפשר היה – במגבלות מסוימות – להסתובב במטוס. כשהבטתי דרך דלת תא הטייס ראיתי שהטייסים שיחקו קלפים בשלווה. כלומר המטוס טס אוטומטית. זמן קצר אח"כ קיבלנו את הארוחה הראשונה. כל נוסע קיבל קרטון ובו כריך, שוק של עוף, סלט פירות וכד'. לזה נוספו תה או קפה. ארוחה דומה קיבלנו בערב.

נרדמתי והעירו אותי כדי להדק את החגורה, למרות שעפ"י הזמן עוד לא יכולנו להיות בבנגקוק. מיד אח"כ הסתבר לנו מדוע: נכנסנו לסערה שבמהלכה נזרקנו מימין לשמאל, מלמעלה למטה וחוזר חלילה. התוצאה היתה שכמעט כל הנוסעים – פרט לבודדים, ביניהם אילזה – קיבלו מחלת אויר. נראה אבל שהטייסים ניווטו את המטוס בכשרון רב  ואחרי זמן קצר היינו מעבר לסערה והמשכנו בטיסה שקטה עד שנחתנו בבנגקוק (סיאם) אחרי 11 שעות. כבר לפני הנחיתה הציעו לנו לפשוט כל מה שאפשר כי מאד חם, אנחנו לא יכולנו ממש להאמין שאכן יצאנו מהקור של שנחאי ודי הופתענו מהחום.הובלנו למסעדה ובמרפסת היו שולחנות ערוכים. שם קיבלנו ארוחה נהדרת: מרק, דג, מנת בשר, גלידה, פירות וקפה נהדר. ארוחת חצות נהדרת, כאשר השממיות  (בעודן צדות יתושים) מביטות עלינו מלמעלה. לאט לאט חזרנו אל בניין שדה התעופה וגדעון כבר הספיק לקשור יחסי ידידות עם הקשרים הסיאמיים.הם לא נחו עד שהצליחו, בשעה בלתי סבירה זו, להביא ממקום בלתי ידוע מוזיקה ישירות לאזניות שלו.אחרי שהות של שעה ועשר דקות המשכנו בדרכנו לכלכותה. היתה זו טיסה שקטה נטולת ארועים. בגלל המושבים הקטנים היתה השינה  לא נוחה והתעוררנו לעתים קרובות. אחרי שבע שעות טיסה נחתנו בכלכותה. יכולנו להתרחץ. הגברים יכלו להתגלח, פחות או יותר, וקיבלנו ארוחת בוקר חמה על הקרקע שהוגשה הפעם ע"י הודים שלא ביקשו VAZIEH כמו בדיירן או KAMSHAH כמו בשנחאי אלא "בקשיש". התאפשר לנו להזיז את הרגליים ועשינו כמה קניות קטנות (תה ליפטון וכד'). אחרי ארבע שעות ו45 דקות המשכנו בדרך לכיוון בומביי, החלק הפחות נעים בכל הטיסה. טסנו מעל הרים גבוהים ביום. בגלל השמש החזקה , הבדלי הטמפרטורות בין הצל לאור  כל כך גדולים שצפיפות האויר איננה שווה, מה שגרם למטוס להתנדנד ולבעוט. בגבהים גבוהים יותר, היכן שהבדלי הטמפרטורות לא גרמו לתנודות האלו, היתה רוח נגדית. הטייסים העדיפו את מהירות הטיסה עד כדי כך שהתבקשנו למעט ככל האפשר בהליכה במטוס, כי הדבר האט את מהירות המטוס בכ-10 מייל לשעה. במהלך שש ורבע שעות הטיסה, לא ניתנה לנו ארוחה במטרה, כך נאמר לנו, למנוע מחלת אויר מיותרת. בבומבי היו לנו רק שעתיים שהות, ללא מזון. ארוחת ערב במטוס (חסכו את ארוחת הצהריים) וטיסת לילה שקטה וללא ארועים עד שהגענו לעדן  אחרי 11 שעות  והותר לנו לצאת רק ליד המטוס כי לא היתה ביקורת מכס, משטרה וכד'. לנו היו בינתיים כבר 5 שעות הבדל מנמל היציאה ובעדן היה רק  04:30. עם שחר הביאו לנו ארוחת בוקר על המסלול וב08:00 המראנו לקטע האחרון של הטיסה.שוב טסנו מעל לעננים, אבל אחרי 6 שעות ראינו תחתינו את הים האדום וכיצד אנחנו פונים לאחת משתי זרועות הים. משמאלנו נח חצי האי סיני, מצרים, ולימיננו ערב הסעודית.

ברגע שלא היה מתחתינו ים אלא אדמה היינו מעל ישראל. התמזל מזלנו לראות את מולדתנו החדשה תחתינו עד לנחיתה. קודם הנגב, אח"כ הישובים הראשונים, שדות מושקים, דרכים, כבישים, ישובים גדולים יותר ואז הגענו ללוד.גיסי (חיים בונה, אבא של עדנה ועודד) הצליח להשיג אשור כדי לאסוף אותנו. הוא הביא גם את אחותי ויכולנו להחליף ברכות קצרות. אז החל תהליך הקליטה: ביקורות משטרה ומכס שהופסקו ע"י תה ועוגות שהוגשו לנו כרענון. את המכתבים שהבאתי נאלצתי למסור לצנזורה. הובטח לי, יחד עם זאת, שהם ישלחו מיידית ליעדיהם. גם כל השאר הלך חלק ויכולתי  לראות את אחותי יותר מקרוב. נותר לנו מעט זמן כדי לענות על השאלות הראשונות. זמן קצר אח"כ המשיכה הדרך באוטובוס. הפעם רק אני כי גיסי השיג עבור אילזה וגדעון היתר ולקח אותם אליו לתל אביב. לצורך כך העמידה הממשלה מונית, כפי שבכלל משתדלים כאן להיות רחבי לב ולבוא לקראת המהגרים החדשים. הארץ צריכה אנשים רבים ורוצה שכל אחד  ירגיש מיד בבית ויעשה בהקדם כמיטב יכולתו לטובתו ולטובת הכלל.

בינתיים החשיך וגשם כבד ירד (אנחנו הגענו לעונת הגשמים המכונה "חורף"). למרות זאת אפשר היה לראות משהו ובעיקר אפשר היה להריח את האויר, האדמה והצמחים. אני, כלא-ציוני ותיק, כבר התלהבתי מהארץ בגלל הדברים האלה. אחרי נסיעה ארוכה הגענו דרך פתח תקווה לנתניה ומשם למחנה הקליטה הסמוך. זה נמצא בבית הבראה לחיילים לשעבר ונמצא קרוב לים.  אחרי שהנחנו את מטען היד שלנו קיבלנו אוכל. מיד אח"כ חלוקת שמיכות וסדינים  וחלוקה לאולמות השינה. קיבלנו מיטות שדה עם מזרוני קש וברגע שנשכבתי, נרדמתי. 

בבוקר התעוררו כולם מוקדם ואני שמחתי על הדרורים שנכנסו ללא בושה דרך פתחי האוורור החיוניים בקיץ החם. ה"וותיקים" היו משועשעים מתערובת השפות של גרמנית, אנגלית ורוסית שהבאנו אתנו. הם דברו ביניהם רומנית, צרפתית ויידיש. נוכח המצב לא ויתרו שני יוצאי שנחאי ותרמו את חלקם בשיחה בסינית.אחרי ארוחת הבוקר ופגישה מחודשת עם נוסעי הטיסה השניה (אלה מהטיסה הראשונה הגיעו למחנה אחר) עוד היה צורך לטפל במטען. כיוון שהיה יום שישי וסופ"ש, ואי אפשר היה להסדיר דברים רשמיים, נטלתי חופשה ונסעתי לתל אביב.

בדרך נהניתי מהארץ. תענוג לעיניים ולאף במיוחד כשבאים מסין. פגשתי את אילזה וגדעון עם אחותי והספקנו לעשות סידורים רבים בעיר. אחרי זמן קצר שאל גדעון מדוע אין כאן ולו סיני אחד. העיר מאד יפה ומעניינת ואי אפשר להימנע מלהרגיש מיד בבית. נדהמתי מהאחיינים והאחייניות שלי, למרות שידעתי על קיומם. כפי שבזמנו לא יכולתי להתרגל לעובדה שהפכתי לאבא אמיתי, נראה לי משונה בדיוק באותה מידה שאני פתאום דוד. נשארתי בשבת בתל אביב ושם התפתח יום משפחה אמיתי. אחי (פאול, אבא של אליעזר וגבי) קיבל חופשה מהצבא בגלל שהגענו (כל כך זה חשוב כאן!) והביא אתו את אשתו ילדיו וחמותו. בשנים הארוכות שכחתי עד כמה היו יחסינו לבביים וטובים. הרשיתי לעצמי להתקבל לזרועות המשפחה בעונג. כך גם אילזה וגדעון שמהרגע הראשון היו שייכים כדבר מובן מאליו.

ביום ראשון נסעתי חזרה לנתניה שם נפגשתי עם אחי שעזר לי לסיים את כל הדברים הרשמיים. הוא הצליח כ"וותיק" ועוד יותר מכך כרס"ר  בצבא הישראלי לשחרר אותי עוד באותו יום ו"לגרור" אותי להרצליה לביתו ועמד על כך שאשאר ללון. ביום למחרת נסענו יחד הנה.

האחים שלי, בתכנית שהכינו לנו, רצו שמיד אחרי שנגמור את הסידורים הרשמיים שעוד נותרו, ניסע קודם כל ברחבי הארץ. נבקר את כל הקרובים והחברים ונראה הכל. כי  מרגע שנרתמים לעבודה לעולם לא מצליחים לעשות זאת. כך מקובל כאן! אחרי זה, עלי להתיישב על הישבן וללמוד עברית ואחרי לפחות שלושה חודשים למצוא עבודה. בדרך זו אקבל עבודה בשכר טוב, למרות שגם עכשיו אני כבר יכול להשתכר אך לא בשכר טוב וללא סיכויים כל כך טובים לעתיד

מועדי המראה ונחיתה בדרך משנחאי לישראל

                                   שעון שנחאי    שעון בנגקוק    שעון הודו    שעון עדן    שעון ישראל המראה שנחאי    (8.2)     13:20                 נחיתה. בנגקוק  (9.2)    00:20            23:20             המראה. בנגקוק            02:30            01:30             נחיתה. כלכותה              09:30            08:30            07:00         המראה. כלכותה           14:15                                 11:45         נחיתה. בומבי                 20:30                                  18:00         המראה. בומבי               22:30                                  20:00         נחיתה. עדן        (10.2)   09:30                                  07:00         04:30     המראה. עדן                  13:00                                                     08:00     נחיתה. לוד                     22:00                                  17:00          16:00

זמני טיסה ושהיה 

                                        זמן טיסה    שהיה    סה"כ שנחאי                                      בנגקוק     11:00     2:10     13:10                        כלכותה     07:00     4:45    24:55                            בומבי     06:15     2:00    33:10                                עדן     11:00     3:30    47:40                לוד     09:00                                        סה"כ     44:15   12:25    56:40

זהו סוג המטוס